כל כדורגלן חולם לקבל את התווית "הטוב בעולם" – השאלה הגדולה היא במה אתה הכי טוב, והמונדיאל מעבר לתחרות בין נבחרות הוא הזירה שבה הכוכבים הגדולים טוענים לכתר ומבקשים להותיר חותם.
בצילם של ענקי כדורגל כמו פלה ומרדונה, מסי ורונאלדו מתחרים כבר יותר מעשור על התואר הנכסף, כשלכל אחד מהם יש מיליוני מעריצים אמיתיים ברחבי העולם, שישקיעו כל מיליגרם נדרש של ארגיה בשביל להתווכח ולשכנע שהכדורגלן האהוד עליהם הוא מס' אחד.
כמו כל מותג טוב, גם שני השחקנים האלה יודעים ש"הכי טוב" זה לא סיפור שסוחף אחריו המונים והם נבדלים זה מזה לא רק בתכונות שונות אלא גם בנרטיב מבדל. מסי, "הפרעוש", נראה כמו הילד של השכנים ממול. מבחוץ קטן ונמוך קומה, אבל זריז, "ערמומי", בעל טכניקה מושלמת ומסירות לא מהעולם הזה. "הוא חייזר, גם בגילו" אומרים עליו חבריו לנבחרת.
רונאלדו, הספורטאי האולטימטיבי, בנוי לתלפיות (עבד קשה בשביל זה) ואתלט בלתי רגיל. הסיפור שלו הוא סיפור הווינר, מכונת שערים, זה שיכבוש תמיד את השער המכריע. אצל רונאלדו פחות חשובה הדרך – העיקר שבסוף הכדור נכנס לרשת.
הוויכוח רונאלדו או מסי מייצג תחרות בין שני נרטיבים, בין שתי תפיסות עולם שונות של זריזות מול כוח, ביחד מול לבד, יופי מול יעילות, חייזר מול ווינר. עכשיו, במונדיאל האחרון בחייהם, יש להם הזדמנות לספר עוד סיפור אחד אחרון, עוד הוכחה ניצחת שהם הטובים ביותר.
אם אתה רונאלדו, עם סיפור הווינר הנצחי, הכובש הגדול – כל שער
נחשב. בטח כזה במשחקים מכריעים. לכן קצה השערה של רונאלדו שנגעה או לא נגעה בכדור בשער מול אורוגוואי מהותית. כי בסיפור של רונאלדו כל שער קובע. וגם אם בסוף השער נרשם לזכותו של חברו לקבוצה – זה כבר פחות משנה, כי הזעם של רונאלדו, התסכול, המחשבה לערער, גם הם חלק מהסיפור של הווינר שלא מוותר.
בסוף קיבלנו סיפור ויראלי נוסף שישאר חלק ממורשתו של כריסטיאנו הגדול. למרדונה יש את יד האלוהים ולרונאלדו את קצה השערה. מותגים גדולים מהחיים זקוקים לסיפורים גדולים לא פחות.
